צ'ורטקוב

 לזכר יהודי צ'ורטקוב שנספו בשואה


      

 

בחזרה לדף הבית

טקס יום השואה 2014 במרתף השואה בהר ציון

תמונות  וטקסטים

 


בערב יום השואה תשע"ד 2014, התכנסנו זו השנה התשיעית, להזכיר את בני משפחותינו שנספו בשואה. את ששת נרות הזכרון לזכר הנספים הדליקו שירה ושיר גורן, נכדותיה של מרטה גורן.  גדעון חנס קרא קדיש וישעיהו אינגבר את אל מלא רחמים. הטקס יוחד השנה לסיפורן של שתי משפחות: לסיפורה של  לידקה לבית שולץ, שמשפחתה הסתירה והצילה את מרטה בימי המלחמה. מרטה גורן קראה את דברי ההספד שאמרה על קברה של לידקה בהלוויתה בלודג' בפולין.
סיפור שני הוא סיפורה של משפחת  שמוליק פלד/פוירשטיין  ז"ל:

 

אשתו, ילדיו ונכדיו סיפרו את סיפור משפחתם. משפחתם עלתה לארץ עם פרוץ מלחמת העולם ב- 1.9.1939  כשהם משאירים מאחור את בנם/אחיהם אהרון, בתקווה שיעלה לישראל בעקבותם.  אהרון מתכתב עם משפחתו עד הכיבוש הגרמני בקיץ 1941. אוסף הגלויות, הנמצא בידי המשפחה מעיד על הקשיים בתקופת הכיבוש הרוסי. בתקופת הכיבוש הגרמני ידוע כי נשלח למחנה עבודה בקמיונקה ושם חלה ומת ממחלת הטיפוס. את הטקס ליוו בשירה ונגינה אביה חדאד וסרגיי רוזנברג. בסיום הטקס, עמוס גורן פתח את תיבת הנצחת שמות הנספים מבני עירנו, שנמצאת במצבה הממוקמת בחצר הפנימית של מרתף השואה.

 

 

 

                                           חסידות אומות עולם מימין: גב' צ'פלינסקה משמאל לידקה  שולץ         

 Helena Tzaplinska

Lidka Schultz                                          

                 דברי פרידה מלידקה מפי מרטה גורן

אני ניצבת קרוב לקברך, לידקה יקירתי, ומתקשה לתאר במילים את סערת נפשי,
בעברית וגם בפולנית. איש לא יוכל להבין את  שחווינו יחד, אירועים שקשרו את נשמותינו לנצח.

הייתי ילדה יהודייה בת שמונה, שהגרמנים נטלו ממנה את הזכות לחיות.
היה בתוכניתם למחוק מעל פני האדמה אותי, את כל משפחתי יחד עם כל בני עמי,
רק על היותנו יהודים. את אבא שלי הם רצחו בצורטקוב בחודש הראשון של הכיבוש,
את אמא שלי, זמן קצר אחרי שנפרדנו. באותם ימים הייתי כבר בווארשה אצל הורייך.
באווירה זו של שנאה ואימה, החליטו הורייך להציל אותי ולתת לי בית עד שתחלוף הסערה.

את לידקה יקירתי, היית בת  תשע-עשרה, תוך סיכון חייך הגעת לצורטקוב ולקחת אותי מאמא שלי.
באתי עם אמא לתחנת הרכבת, בוכה ומסרבת להיפרד ממנה. את אמא לא ראיתי יותר.
איך הסכמתם להציל ילדה יהודיה, שלא הכרתם, רק כי אמא שלי בקשה.

שתי יממות נסענו יחד את ואני ברכבת עמוסת אנשים.
צריך היה להיות מאד זהירים שלא יפול חשד שאני יהודייה.
את היית כל- כך יפה ושלוה והחיבוק שלך הרגיע אותי.  
מרטוניו, כך קראת לי, תזכרי, מעכשוי את קריסיה והוריך יוזף וולריה. 

בווארשה קבלו אותי הורייך, האחים שלך, זיגמונט וקאזיק, יחד עם גברת צפלינסקה,
שחייתה אתכם כדודתכם האהובה עד מותה.
עטפתם אותי באהבה גדולה והענקתם לי תחושת ביטחון ובית.
אחד – עשר איש היינו, לו מעדתי, לא הייתם נשארים בחיים.  

לידקה יקירתינו!.  ידענו שלא תחיי לנצח, אבל לא רצינו להאמין שמותך יהיה כה קרוב.
כשביקרנו אותך בקיץ האחרון, עם עמוס, שי בני ושירה נכדתי, לחשת לי:
"מרטוניו, כך קראת לי, זו הפעם האחרונה שלנו יחד. יותר לא אראה אותך.
ואני אמרתי: מה פתאום. ואמרת: אם  אצליח לעבור את החורף, תבואו שוב בקיץ.

תמיד ידעתי שרק בזכותכם נשארתי בחיים.
בצורטקוב עיר הדמים, מתוך כ-  10.000 יהודים,  שרדו רק – 80 יהודים, ביניהם רק  ילדים בודדים.

היום אני עומדת קרוב לקברך ומספרת עליך.

באנו עמוס ואני מישראל, המולדת שלנו,  הארץ של העם היהודי, להפרד ממך, בדרכך האחרונה.
רצינו שוב לספר לבני ביתך, שהם יכולים להיות גאים  על האומץ, התעוזה והאנושיות שגילית בשעת מבחן.

עמוס ואני יחד עם כל משפחותינו, ילדינו ונכדינו בישראל, נזכור אותך לעד.

מרטה גורן-  רחובות

התמונות צולמו ונמסרו באדיבות משפחות אורבך וגורן

בחזרה לדף הבית

   Contact us: Miri Gershoni Shifris, 001 972 3- 5354344  or:    mirige1@bezeqint.net

מירי גרשוני שיפריס מנהלת אתר צ'ורטקוב